Vayedaber

רַב יִרְמְיָה אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּעָא. צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְסַלֵּף חַטָּאת. חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב. רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר וּרְשָׁעִים בַּחוֹשֶׁךְ יִדַּמּוּ וגו'. אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. וּסְייָגִין סְייָגָא וְתִרְעִין תְרִיעָה. וְבינִי סְייָגִין סְייָגָא וְתִרְעִין תְרִיעָה. אֶלָּא בָעֵי רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵירָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית מִיכָּן וָהֵילַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ. מַה טַעַם. הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מ''ט הן כל אלה וגו'. אחר פעמיים ושלש עם גבר הן כל אלה יפעל אל:

וכיני וסייגין כו'. הדר קאמר ר' שמואל לנפשיה וכן הוא באמת שגודרין גדר ונועלין השערים כדמסיק לקמיה דלא על מתחלה הוא נאמר אלא על מכאן ואילך שאם שומר אדם עצמו מן העבירה עד ג' פעמים מכאן ואילך הקב''ה משמרו וכן להפך וע''ד שאמרו בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו:

וסייגין סייגא ותרעין תריעה. בתמיה ומשל הדיוט הוא גודרין את הגדר ונועלין את השערים וה''נ וכי יתכן לומר שהקב''ה יחזיק ביד מרעים וכ''ש שיסייע אותם להרשיע:

רבי שמואל בר יצחק בעא. על אלו המקראות צדקה תצר תם דרך וגו' וכן כל הנך דלקמיה דמשמע שהקב''ה מזמין ומספיק ביד הצדיק להצדיק וביד הרשעים להחזיק ברשע:

דָּרַשׁ בֶּן עַזַּאי. זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. אִילּוּ זְבוּב אֶחָד שֶׁמֵּת שֶׁמָּא אֵינוֹ מַבְאִישׁ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. וְזֶה עַל יְדֵי חֵט אֶחָד שֶׁחָטָא אִיבֵּד כָּל זְכִיּוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. דָּרַשׁ רִבִּי עֲקִיבָה. לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חוֹק. לִבְלִי חוּקִים אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא לִבְלִי חוֹק. לְמִי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ מִצְוָה אַחַת שֶׁיְּסַייֵעַ לוֹ לְכַף זְכוּת. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לְעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִילוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה מַלְאָכִים מְלַמְּדִין עָלָיו חוֹבָה וּמַלְאַךְ אֶחָד מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת. וּמַה טַעַם. אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לְהַגִּיד לָאָדָם יוֹשְׁרוֹ. וַיְחוּנֶנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כוֹפֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם שָׁמַעְתָּ דָּבָר מֵרִבִּי לִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי נְקַב אָזְנְךָ כְּאַפְּרֳכָס הַזּוֹ וּשְׁמַע. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי לִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה מַלְאָכִים מְלַמְּדִין עָלָיו חוֹבָה וּמַלְאַךְ אֶחָד מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת. וְלֹא סוֹף דָּבָר כָּל אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ אֶלָּא אֲפִילוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה צְדָדִין מֵאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ מְלַמְּדִין עָלָיו חוֹבָה וְצַד אֶחָד מֵאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת. מַה טַעַם. אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ אֶחָד מֵאֶלֶף אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֶחָד מִנִּי אֶלֶף. מֵאֶלֶף לִצְדָדִין שֶׁלְּאוֹתוֹ מַלְאָךְ. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וַיְחוּנֶנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כוֹפֶר. 23a פְּדָעֵהוּ בְּיִיסוּרִין. מָצָאתִי כוֹפֶר. מָצָא כוֹפֶר לְעַצְמוֹ. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא רוּבּוֹ זְכִיּוֹת יוֹרֵשׁ גַּן עֵדֶן. רוּבּוֹ עֲבֵירוֹת יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם. הָיָה מֶחֶצְייָן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. נוֹשֵׂא עָוֹן. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. נוֹשֵׂא כְּתִיב. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה. חוֹטֵף אֶחָד מֵחוֹבוֹתָיו וּזְכִיּוֹתָיו מַכְרִיעוֹת. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. וּלְךָ י֨י חָסֶד כִּי אַתָּה תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. וְאִין לֵית לֵיהּ אַתְּ יְהִיב לֵיהּ מִן דִּידָךְ. הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. וּלְךָ י֨י חָסֶד מְלַמֵּד שֶׁהוּא מַטֶּה כְלַפֵּי חֶסֶד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולך ה' החסד וגו'. וכי זהו החסד אם משלם לאיש כמעשהו אלא דה''ק כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ואין לית ליה שרואה אתה שאין לו את יהיב ליה מן דידך ואז ולך ה' החסד בחנם:

דר' אלעזר אמר ורב חסד גרסינן. וכן הוא בפיאה והיינו דקאמר היא דעתיה דר' אלעזר כלומר דלשיטתיה אזיל כמו דדריש בקרא ולך' ה' החסד ה''נ דריש ורב חסד מלמד שהוא מטה כלפי חסד אפילו אין לו מעשים מטה עמו כלפי חסד:

זבובי מות יבאיש וגו'. זבובי לשון רבים ויבאיש ויביע לשון יחיד ודריש הכי דלעיל מיניה כתיב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה וה''ק כמו שזבוב מזבובי מות יבאיש וימאס שמן רוקח וכן זה שהיו בידו מחצה זכיות ומחצה עונות ע''י חטא אחד שחטא איבד כל הזכיות שבידו שהכריע עצמו לכף חובה:

אלא לבלי חוק. וא''א לו' דבשביל מצוה א' שלא עשאה הוא אלא דה''ק למי שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו ויכריעו לכף זכות:

הדא דאת אמר לעוה''ב. ליום הדין אבל בעוה''ז אפי' זכות כל דהו מסייעו להצילו מפגעים ומאורעות רעות:

כאפרכס הזו. שעל הריחיים שמקבל החטין כן שמע ותקבל דבריו:

פדעהו ביסורין אפי' אותו המלאך קאמר פדעהו ביסורין מלשון פצע וחבורה אעפ''כ מצאתי כופר לעצמו ולהצילו אף מייסורין שעליו:

הדא דאת אמר בעולם הזה. על מתני' קאי:

נושא עון. מגביה כף מאזנים של העון והזכיות מכריעין:

ר' אבהו אמר נושא כתיב. כלומר דלדברי ר' יוסי ב''ח קשה הוי ליה למיכתב נושא עונות לשון רבים אלא נושא מגביה וחוטף א' מן החובות כדי שיהו הזכיות מכריעין:

אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבִלְחוּד דְּלָא יְתוּב לֵיהּ. וְהַחוּט הַמְשׁוּלָּשׁ לֹא לְעוֹלָם יִנָּתֵק. אֵין כְּתִיב כּאַן אֶלֵּא לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. אִין מִטְרַחַת עֲלוֹי מִיפְסַק הוּא. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֵין לְפָנָיו שִׁכְחָה. הָא מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שׁוֹכְחָן. מַה טַעַם מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עוֹן ועוֹבֵר עַל פֶּשַּׁע. נוֹשֵׂא כְּתִיב. וְכֵן דָּוִד הוּא אוֹמֵר נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָּל חַטֹּאתָם סֶלָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

סליק פירקא בס''ד

וכן דוד הוא אומר נשאת עון עמך. לשון יחיד והדר קאמר כסית כל חטאתם לשון רבים אלא דה''ק נשאת עשית עצמך כשוכח מעון אחד וע''י זה כסית כל חטאתם סלה שכף הזכיות מכרעת ומכסה ומעביר כל החטאים שלא יזכרו עוד:

נשא כתיב גרסינן. וכן הוא בילקוט ודריש נשא מלשון נשיתי טובה וע''י זה ועובר על פשע:

הא מפני ישראל נעשה שוכחן. כביכול וזהו כדאמרינן מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה שמתחלה מניח עון אחד ואינו מביאו במספר ועושה עצמו כאלו שכחו וע''י כן כף הזכיות מכרעת כשהן מחצה על מחצה:

ובלחוד דלא יתוב ליה. אמתני' קאי והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש וגו' ובלבד שלא ישוב מצדקתו אלא ישמור עצמו להחזיק בהן תמיד כדדריש מקרא דכתיב לא במהרה ינתק ולא כתיב לא לעולם ינתק כחוט המשולש הזה שאינו ניתק במהרה אבל אם מטריחין עליו הרבה נפסק וניתק הוא וכן אם ח''ו יחזור מצדקתו אז נפסק החוט ותנתק שמירתו:

משנה: הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּתְמָרָה זוֹ הִתְקַדְּשִׁי לִי בָּזוֹ אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בָּזוֹ וּבָזוֹ אִם יֵשׁ בְּכוּלָּן שָׁוֶה פְרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת. הָֽיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה. בבבלי מפרש דהאי באחת מהן לא מיתוקמא אלא באחרונה שבהן דכי אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו והיתה אוכלת ראשונה ראשונה כל אותן שאכלה הוו מלוה גבה וכי מטיא אחרונה שבה נגמרים הקדושין אי אית בה שוה פרוטה הוי ליה מקדש במלוה ופרוטה וקי''ל המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת אבל אי לית באחרונה שוה פרוטה אע''ג דאיכא בקמאי שוה פרוטה כי מטי גמר קידושין הוי ליה מקדש במלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת:

ואם לאו אינה מקודשת. דכיון שאמר התקדשי התקדשי כל חד הוו קידושין באפי נפשייהו:

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה. וכ''ש כשהיא קטנה והא דנקט נערה אורח ארעא אשמעינן שאסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה:

מתני' האיש מקדש בו ובשלוחו. לכתחילה בו ואם לאו בשלוחו שמצוה בו יותר מבשלוחו דכי עסיק גופיה במצוה מקבל שכר טפי ושלוחו של אדם כמותו יליף בגמרא:

אִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. וְאִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. וְאִם הָמֵר יְמִירֶינּוּ. יָפֵר יְפֵירֶינּוּ. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁאֵין שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁמִּיעֵט הַכָּתוּב. וְסָמַךְ יָדוֹ וְלֹא יַד בְּנוֹ וְלֹא יַד עַבְדּוֹ וְלֹא יַד שְׁלוּחוֹ. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁמִּיעֵט הַכָּתוּב. וְרָצַע אֲדוֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרצֵעַ. אֲדוֹנָיו וְלֹא בְנוֹ. אֲדוֹנָיו וְלֹא שְׁלוּחוֹ. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁמִּיעֵט הַכָּתוּב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. וְרָצַע. לְרַבּוֹת אֶת הַשָּׁלִיחַ. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֲדוֹנָיו. כָּל שֶׁהוּא בָא מַחְמַת אֲדוֹנָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כר' ישמעאל. אבל ר' ישמעאל יליף לה מדכתיב אדוניו דיתירא הוא כל שהוא בא מחמת אדוניו כמותו:

עד כדון כר''ע. מילתא באפי נפשה היא עד כאן לר''ע דיליף לרבות שליחות ברציעה מקרא דורצע דמשמע כל מי שירצע:

אית תניי תני ורצע לרבות את השליח. והאי מתני אמר' דאין שלוחו של אדם כמותו דאי לאו הכי ל''ל לרבויי הכא תיפוק לי' מהיכא דנפקא לן שליחות אלא ש''מ דל''ל להאי דרשא דלעיל:

ואם המר ימירנו יפר יפירנו הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב גרסינן. כלומר מהכא נפקא לן דבעלמא שלוחו של אדם כמותו מדאיצטריך למיכתב ימירנו יפירנו ודרשינן הוא ולא שלוחו כדאמרינן בפרק בתרא דנדרים וטעמא דמיעט הכתוב הא לאו הכי הוינן סברין מימר ששלוחי של אדם כמותו וכן מקרא דוסמך ידו ורצע אדוניו דממעטינן שליח ש''מ דאי לאו דמיעטו הכתוב ה''א אפי' שליח כדקי''ל בעלמא שלוחו של אדם כמותו:

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין הַשָּׁלִיחַ עוֹלֶה מִשֵּׁם עֵד. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. הַשָּׁלִיחַ עוֹלֶה מִשֵּׁם עֵד. הֵיךְ עֲבִידָא. שִׁילַּח שְׁנַיִם. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי שָׁלִיח וּשְׁנֵי עֵדִים. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל שְׁלָשְׁתָּן שְׁלוּחִין וּשְׁלָשְׁתָּן עֵדִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן בַּר חִייָה. נִרְאִין דְּבָרִים בְּשֶׁקִּידְּשָׁהּ בִּשְׁטָר. אֲבָל אִם קִידְּשָׁהּ בְּכֶסֶף נַעֲשֶׂה כְנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן שֶׁהֶאֱמִינָתוֹ הַתּוֹרָה אֲפִילוּ קִידְּשָׁהּ בְּכֶסֶף אֵינוֹ כְנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב וְעָשָׂה שָׁלִיחַ עֵד. חַד בַּר נַשׁ אַפְקִיד גַּרְבּוֹי גַּבֵּי קַרְפֵּיפָא דְחַבְרֵיהּ וְכָפַר בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְעָשָׂה שָׁלִיחַ עֵד וְחִייְבוֹ שְׁבוּעָה עַל יְדֵי הַכַּתָּף.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וחייבו שבועה על ידי הכתף. שהכתף והוא הנושא משא הי' שלוחו שהביא היין והעיד שהפקידו אצלו וחייבו שבועה וקמ''ל דאפילו בשליח אחד ואין כאן אחר והוא הכתף שלו אפ''ה נעשה עד לחייבו לזה שבועה להכחיש העד:

גבי קרפיפא דחברי'. הפקיד גרב יין אחד אצל חבירו ונתנו בתוך קרפיפו שלפני חצירו וכפר בו הנפקד:

אמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה. להשליח ויכיל להעשות עד אפילו קידשה בכסף לא מחשבינן ליה כנוגע בעדותו שאפילו היא מכחשת אותו שלא קבלה ממנו הוא מהימן:

אבל אם קידשה בכסף נעש'. השליח כנוגע בעדותו ולא מהימן לומר שקיבלה:

על דעתון דבית הלל שלשתן. כלומר אפילו הן שלשה שלוחים הן הן שלוחיו הן הן עדיו:

היך עבידא. כלומר דמפרש דלא תימא לבית הלל דאמרו שליח נעשה עד דוקא באחד הוא דאמרי' דמצטרף עם עד אחר ולהיות שני עדים בדבר אבל בשני שלוחין לכולא עלמא אין יכולין להעשות שניהם עדים הלכך קאמר דאפילו בכהאי גוונא פליגי אם שילח שנים לבית שמאי שליח ושני עדים כלומר שצריך שיהיו שני העדים לבד מהשליח ולעולם אין השליח מצטרף לעד:

אין השליח עולה משום עד. אם שלח על ידי שליח לקדש אשה אין השליח מצטרף להיות עד בדבר דאין השליח נעשה עד:

הלכה: הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ כול'. מְנַיִין שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וְכִי כּוּלָּן שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ. וַהֲלֹא אֶחָד הוּא שֶׁהוּא שׁוֹחֵט עַל יְדֵי כוּלָּם. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ. וְיֵידָא אָמַר דָּא. וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת שֶׂה לַבָּיִת. וְכִי כוּלָּם הָיוּ לוֹקְחִין. וַהֲלֹא אֶחָד הוּא שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַל יְדֵי כוּלָּם. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. 23b אִין תֵּימַר. אָדָם מַפְרִישׁ פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. אָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין תימר. כלומר אבל מקרא דויקחו שפיר נפקא לן שליחות דאין תימר שאדם מפריש כו' הא לא מצית אמרת דהא אמר ר' זעירא אין אדם יכול להפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו שכל הקרבנות צריך דעת בעלים בהפרשתן חוץ ממחוסרי כפרה ומדאחד לוקח על ידי כלן שמעת מינה דשלוחו של אדם כמותו:

גמ' ויידא אמר דא. ומאיזה מקרא אנו למדין מזה דכתיב ויקחו וכי כלם לוקחין כו' ומפרש רבי יוסי טעמא דמקרא קמא לא נפקא לן שפיר דשנייא התם שאדם יכול לשחוט פסחו של חבירו אפילו שלא מדעתו ולא מצינו למילף דשלוחו של אדם כמותו שהרי אין צריך דעת בעלים בשחיטה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source